בפסק דין חריג מקבל בג"ץ את עתירת משרדי ומבטל את נוהל המשטרה בנוגע לדרישת הזדהות מאזרח במקרים בהם לא קיים חשד סביר כי האזרח ביצע עבירה.
בג"ץ קובע כי דרישת הזדהות מאזרח ללא חשד סביר אומנם מותרת מתוקף חוק חובת נשיאת תעודת זהות והצגתה, אך מצמצם כמעט לחלוטין את המקרים בהם ניתן יהיה לדרוש הזדהות מאזרח, למקרים בהם יש צורך ספציפי באחד מהפרטים שבתעודה. השוטר יהיה מוסמך לדלות את הפרט הנדרש לו ואינו רשאי לבצע פעולות שיטור נוספות כגון תשאול ובעיקר – בדיקת האזרח במסוף לצורך איתור רקע פלילי.
עוד קובע בג"ץ כי דרישת הזדהות שכזו מהווה עיכוב לפי החוק ולכן דורשת מהשוטר, בין היתר, להודיע על עיכוב וכן לומר את סיבת העיכוב, זאת כתנאי לחוקיות העיכוב.
מדובר בפסק דין המשנה נוהג ומדיניות של עשרות שנים, ולמעשה מבטל הלכה קודמת של ביהמ"ש העליון שניתנה לפני כארבעים שנה, ואשר קבעה כי שוטר רשאי לדרוש הזדהות ללא תנאי וכאוות נפשו.
מצב הדברים החדש ימנע אפשרות של התעמרות באזרחים ובפרט באכיפת יתר המבוססת פרופיילינג פסול ואכיפה על בסיס מוצא וצבע עור (בג"ץ 4455/19 עמותת 'טבקה' – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה נ' משטרת ישראל ואח').
קישור לפסק הדין באתר הרשות השופטת:
